Watch NowIn TheatersComing SoonMovie TheatersLatest TrailersNewsFind MovieReviews
Movies
Movie Theaters
Watch Online
News
Trailers
TV
Community
My Content
More
Log In
Browse reviewsResults 1 - 20 From 1,000
Release date:
  Until  
Im Westen Nichts Neues (2022)
פשוט לא ייאמן. חיכיתי קצת בשביל להתאחד עם הסרט הזה, שהגיע לנטפליקס, בשעה טובה ומוצלחת ודחיתי את הצפייה בשעתיים וחצי שלו כמה שיכולתי, אבל.......היה שווה כל רגע של ציפייה ומחשבה עליו. ווואווווווו איזה סרט, שכל סופרלטיב עליו רלוונטי ונכון וכאשר כל מיני אתרים וכותרות זועקות שהוא סרט המלחמה הטוב ביותר שנוצר מאז "להציל את טוראי ראיין" של שפילברג, ייתכן שהוא יהיה זה שנותן לו פייט על האוסקר, למרות שייתכן שהוא עדיין ימוסגר בקטגוריית הסרט הזר ולא ייקח את התהילה לאף סרט אמריקאי.

מי שלא קרא את הספר (אני וכנראה שזה לא ישתנה, למרות ש-Never Say Never) מסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת (1928) או צפה בסרט (וזה, באופן אישי, ככל הנראה ישתנה בקרוב), שבוים על בסיסו של הספר (1930) או בזה שהגיע כמעט חמישים שנים לאחריו (בשנת 1979), הולך לקבל את החוויה המלאה, העדכנית והמאוד רלוונטית (עדיין) לימינו אנו, במסגרתם מלחמה מתרוצצת לה במזרח אירופה ומחרחרת בעוד כל מיני אזורים שאנחנו מכירים ככה, לא רע.

שימו בצד את הסיפור של הסרט והספר. שמתם? יופי. הוא מכיל פשוט את מיטב האלמנטים, להם נזקק סרט מלחמה בכדי להתבלט ולהצליח - הוא סרט אנטי מלחמתי, שמדגיש את הפערים המתסכלים בין שדה הקרב לשולחן ארוחת הצהריים והסיגריות של המפקדים הרמים, המשופמים והמנותקים כל כך מפקודיהם. הוא לוקח לקיצון גם את הדיונים והמשא ומתן העקר, שמאלץ מיליוני חיילים לשים את נפשם בכפם, פעם אחר פעם וללא תקווה. הוא סרט שפשוט שם לנו בפרצוף, בפעם המי יודע כמה ובאופן הכי ברור, מדויק וישיר את מקבלי ההחלטות מול אלו שההחלטות מוחלות עליהם באופן הכי קשה וישיר.

מדובר בסרט אשר מתאר את זוועות המלחמה באופן הכי בוטה שאפשר וגם בכזה המישיר מבט אל עבר אלו שזקוקים לו, בכדי לנסות ולהבהיר לנו, הצופים, כמה מלחמה היא חרא מלוכלך ומטונף. המסלול של הגיבור הראשי עובר בבוץ, בדם, בפצעים שותתים ובהסתפקות במינימום, בשביל להשיג עוד יותר מינימום, אשר מסתכמים בכמה מאות מטרים, לאורך ארבע שנים מתישות של מלחמה בלתי נגמרת. זוועות מלחמת העולם הראשונה, האנושיות של החיילים הגרמנים מול איבוד האנושיות של כל החיילים בכלל, מהווים תמונת מראה לכל מנהיג או חייל באשר הוא. אי אפשר להישאר אדיש לתכנים שיש לסרט להציע ואי אפשר לקחת צד, חוץ מצד הומני, סלחני ופייסני.

הסרט לוקח את הצופים למסע עם פול, חייל צעיר, שבהתלהבות רבה מתגייס לשדה הקרב של מלחמת העולם הראשונה. הוא מוסת בקלות על ידי המרצים בכיתתו ועד מהרה וכאשר הוא מגיע לשוחה הראשונה, הוא מבין את גודל הטעות שביצע ומצטער על כל מילימטר של חתימה מזויפת, אשר ביצע בשביל לדלג על אישור הוריו. הסרט הזה הוא קול שופר גרמני, אשר בפעם הראשונה מספר את הסיפור בשפת המקור ובניגוד גמור לשני הסרטים הקודמים. כל סצנה וכל סיקוונס הם פשוט אייקוניים, אי אפשר שלא להיסחף עם הצילום המהפנט ופס הקול, עוכר השלווה, שנשמע כאילו נתלש מסרט אימה מתוחכם וחדשני.

כל כך הרבה מילים נשפכו על אחד מסרטי המלחמה הטובים של שנות האלפיים וכל מילה טובה שנבזקה עליו פשוט מגיעה לו. יצירת מופת מחושבת ומאתגרת, שההנגדה הפשוטה שלה, בין השפע של הקצינים לביצות וההרג של בשר התותחים הפשוט, היא אחד מהסמלים של הסרט וסמלי המלחמה והמלחמות כולן. פשוט ככל שזה יישמע ועדיין, אנחנו עשויים להיות בפתחה של מלחמת עולם שלישית, שכאילו מתעלמת מכל לקחי העבר וככל הנראה הסרט הזה לא יוצא בעיתוי טוב יותר מאשר העיתוי הנוכחי.

מדובר באחד הסרטים הטובים של נטפליקס אי פעם ובזוכה וודאי בקטגוריית הסרט הזר ובכזה שאמור להילחם עם שפילברג על הבכורה של פרס האוסקר המרכזי, אם יש צדק הוליוודי עבור סרטים מסוגו. בשנת אוסקר של שפילברג, הוא כאמור עשוי להפסיד אותו (או בדיוק להפך) באופן כל כך סמלי, לאחד מהסרטים מאותה סוגה, אשר זיכתה את הבמאי המעוטר והמהולל, לאחד מפרסי האוסקר המרובים שלו. ככל הנראה תתקשו לתפוס את הסרט הזה בקולנוע, למרות שהייתה לו ריצה קצרצרה שם, אבל בלית ברירה אפשר להשתמש בתחליף הטלוויזיוני, על המסך הגדול ביותר ועם הרמקולים הרועשים ביותר, על מנת לקבל איזה שהוא שבב מהחוויה המלאה, שאותה מוכרחים לחוות באולם הקולנוע הגדול ביותר והקרוב לבית. לא חובה קרוב, אבל כן חובה; גדול.
  3 Days ago
Luckiest Girl Alive (2022)
זכרתי שהיו ביקורות לא להיט על הסרט הזה, שהיו שם קטעים קשים לצפייה ומילה קוניס לא משהו...הכל שטויות. תראו את הסרט. הוא הופך קרביים ונכנס עמוק ללב, אפילו שהוא סובל מתסריט לא אחיד, רגעים של חוסר אמינות ולעיתים רבות גם סובל מכמה שחקנים שההופעה שלהם והתפקיד שלהם פשוט לא הולכים טוב עם הקו והמסר הכללי של הסרט.

מילה קוניס הנהדרת מגלמת את תפקידה של אני פנאלי, שעומדת להינשא לחתיך מצליח ממשפחה עשירה. הרגעים הראשונים של הסרט נראים כמו שלמות של גלויות כריסמס וככל שהדקות נוקפות, האסימונים מתחילים ליפול ומבינים שלא הכל מחווט היטב בראשה של הנרייטורית, שהיא גם הגיבורה הראשית. היא מתקשה להתגבר על טראומת תיכון שלה ומנסה להדחיק ולפצות, תוך כדי תנועה, עמוק אל תוך שנות השלושים שלה.

בשביל לא לספיילר ולהיכנס לפרטי פרטים, אפשר לומר שהורים יישבו לא רגועים במהלך הסרט. הוא סובל לא מעט מרגעים תיאטרליים ולא תמיד אמינים, אבל אפשר להכתיר את אותם רגעים בתור אריזה לתוכן שפוגע בול, בבטן הרכה ובשאר האיברים הפנימיים, בעיקר בלב. יש שם, מעבר לרגעים מזעזעים, לא מעט אירועים, אשר שמים את הצופה בתור אחד המושבעים ובתור בן אדם, שמנסה לחשוב איך הוא היה נוהג ומרגיש, אם היה בנעליה או בנעליים של אחרים.

מעורר דיון ומחשבה וזורק לשנת 2015, קצת לפני #MeToo ומדובר בשנה שעוד נאבקה על הידיעה וההכרה. קוניס מגלמת אישה חזקה מאוד, שגם אם היא מחביאה חולשות מאחורי כוח, היא משדרת את החלקים החזקים הרבה יותר טוב מהפגיעים. קוני בריטון, לצידה, בתפקיד עלוב למדי וגם פין וויטרוק, שפשוט קשה לצפות בפניו מבלי לרצות לעקור איזו עין או לתלוש איזו אוזן. מעבר לשני אלו תוכלו למצוא את סקוט מקניירי בתפקיד קטנטן ולא רע, אבל כולם הם משניים בהצגה הראשית של קוניס המצוינת שבאמת סוחפת, למרות מגרעות ובזכות לא מעט מעלות שלה ושל תוכן הסרט.

תאהבו או לא תאהבו, תקראו את הביקורות השליליות המועטות או תעופו על הגל החיובי, זה סרט שבאמת צריך לראות בימינו. הוא מחלחל היטב ולא עוזב, גם שעות לאחר הצפייה בו. הוא זמין בנטפליקס. רוצו לצפות..
  Week ago
Spiderhead (2022)
שוב הגיעה השעה שבמסגרתה נטפליקס זורקים שני מגה סטארים אמריקאיים אל תוך קלחת בלתי מוסברת של היגיון שרק היוצרים שלה מבינים אותו. שוב סרט בינוני שירוץ בפסגה למשך תקופה קצרה בתור הנצפה ביותר ושוב הוא ייעלם לו אל האבדון והשכחה של הספריות ההולכות ונערמות בסרטים שאף אחד לא יזכור בעוד רגע. הנה אנחנו בסוף נובמבר-תחילת דצמבר והיה צריך לחפור ממש עמוק בין הספריות של מדור הסרטים של נטפליקס בשביל לזכור שהוא קיים, אחרת הוא באמת היה נעלם לחלוטין מהתודעה.

כריס המסוורת' - ת'ור בשבילכם, מגלם מדען מגלומן ועשיר, שיש לו עסק פרטי-ציבורי על אי מרוחק מכל מקום ובאי הפסטורלי, בעל הסביבה החלומית מסביב (שמי מאיתנו לא היה רוצה לגור בבידוד שכזה), מסתתר לו בית כלא מסוגנן ומודרני, במסגרתו אסירים, אשר ביצעו פשעים בעיקר נגד עצמם (או לפחות שניים מהם, המוצגים לנו) מקבלים מינונים מדוקדקים של חומר פעיל, אשר גורם להם להיות...ובכן הכל. הם צוחקים, מצייתים, מתבאסים ומקיימים יחסי מין, על פי צליל החליל הרדיופוני של המפעיל שלהם. הוא מנסה לראות איך התגובות שלהם מתאימות להערכות שלו והם? הם נהנים וסובלים בו זמנית.

מצד אחד הם לא בכלא הרגיל, עם אוכלוסיית הפושעים הרגילה והם די נהנים מתנאים אפילו טובים יותר מבחייהם הרגילים, אך בד בבד הם גם נאלצים להיות קופיפים צייתנים, שכמעט מחויבים להסכים שיזריקו להם ויפרישו להם את החומר שיגרום למפעיל שלהם להסתכל, להתרשם ולרשום הערות בנוגע להצלחת הניסויים שלו עליהם. אחד כזה, המגולם על ידי מיילס טלר הנהדר, מתחיל לאתגר את המפעיל ומתחיל לחשוד שמשום מה, האיש שמדרבן אותו, במילים נעימות, לבצע כל מיני בדיקות וניסויים אינו בעל לב טהור ולא באמת מנסה לשנות את האנושות או לרתום את האסירים בשביל אותה המטרה.

מה שמתקבל בסופו של דבר הוא סרט שלא מצליח לחרוג מגבולות הז'אנר הפנטסטי-דיסטופי שלו ושני הכוכבים שלו מתבזבזים באופן די נפשע. אין כאן שום בשורה מעבר לזו שנטפליקס הצליחה למלא ולסתום עוד חור בספרייה ההולכת ומתפקעת שלהם עם עוד כלום, בעוד סרטים איכותיים מתאמצים וטובעים להם, לעיתים, במעט מאוד הכרה ומעט מדי רעש וצלצולים כמו אלו שענקית הסטרימינג מייצרת מכל תוכן בינוני להחריד שלה.

הבמאי הוא ג'וזף קוסינסקי, שהצליח מעל ומעבר למשוער עם סרט ההמשך שלו ל'אהבה בשחקים' ('אהבה בשחקים - מאווריק'; עם אותו מיילס טלר) והוא מנסה את כוחו בחומר קצת שונה ממה שהפגיז בקולנוע לפני מספר חודשים ומקביל הוציא את הסרט הנחמד והלא מזיק הזה, אך גם לא מרעיש ויוצא מן הכלל.

אפשר לראות אותו, אבל הוא יותיר תסכול, בעיקר ועוד הרבה כלום, שמאפיין, כאמור, את התכנים שמוציאה ענקית הסטרימינג הזו, מבלי לרשום הישג מסוים מעבר לכמות צופים שככל הנראה יצפו בו, בגלל הכוכב הראשי שלו, שבוודאות יודע לספק גם הופעות טובות ומשכנעות הרבה יותר מזו.

עוד פרק בינוני של נטפליקס, שטובעת כבר בכאלו ולא נראה שזה מעניין אותה - כי.......כסף, אתם יודעים.
  Week ago
The Swimmers (2022)
ביוגרפיה, שמשלבת בתוכה דרמה, דרמת ספורט וגם זעקת פליטים גלובאלית, שמגיעה ממש מהשכנים. סיפורן של שתי אחיות סוריות, שאבא שלהן מאמן אותן להיות אלופות אולימפיות וגם על הדרך נראה קצת (הרבה) כמו יוסי גבני. מזכיר לכם את וויל סמית' והאחיות וויליאמס שלו? לא ולא. כאן מדובר על קשיים הישרדותיים שונים לחלוטין, כאשר צמד האחיות גרות באיזור מלחמה ורואות את חברותיהן נקטפות, בזו אחר זו, לטילים של המלחמה בין המורדים לצבא אסד.

הסרט הזה הוא באמת קצת מכל דבר - הוא מתחיל בתור דרמת מלחמה, עם מסרים א-פוליטיים ושל שלום ורצון לחיות בשקט, הוא ממשיך בתור סרט הישרדות ומסע הירואי ומסתיים אי שם, במחוזות דרמת הספורט ובכל כולו הוא פשוט מספר סיפור יוצא דופן, של צמד נשים יוצאות דופן, שפשוט אי אפשר להתעלם מהן ולא להעריץ אותן. השורה התחתונה שלו מפוצצת קצת לכולנו את המציאות בפנים, בכל הנוגע לפליטים ברחבי העולם ופליטים ממדינה שכנה, בפרט.

תסיימו את הסרט ולכו לערך שלו בויקפדיה ולכתבות נוספות, בשביל לקרוא את הסיפור המלא, שמורחב בכמה שורות, בסופו של הסרט. נשים שפשוט היוו השראה וסרט שעשוי היטב ומספיק טוב בשביל ללחוץ על כל המקומות הנכונים. בעיה מרכזית בו והיא כזו שקשה להתעלם ממנה, מעבר לכך שהוא לא מצליח לשבור חומות, בכל הנוגע לרגש המתפרץ ממנו (הוא די סינתטי, לא יעזור כלום) ואי אפשר שלא לקשור את זה לעובדה שגם אם חלק לא קטן ממנו הוא בערבית, יש שם יותר מדי שיחות לא ברורות ולא מוסברות, בעלילה, שהשיח מתבצע באנגלית.

אלמנט שפשוט מוריד מהאמינות שלו ומהחיבור אליו ונותן לו קצת טעם תפל, ביחס לסיפור המדהים שהוא מביא איתו. חסרה בו קצת אותנטיות, אבל באמת שלא נתתי לשום דבר מהדברים הללו לפגוע בחוויה האישית שלי מהסרט, כי יש כאן סיפור ענק. סיפור מרתק ומרגש, במידת מה וכזה שפשוט שוטח ומסובב מראה עכורה מאוד לפנים של כל מי שצופה בו. משחק סביר של השחקניות הראשיות שלו ושל שניים יותר מוכרים, שהיו בתפקידי משנה: מתיאס שווייגהופר (וברור שעשיתי קופי-פייסט מהגוגל, עם השם הנוראי הזה), שמצליח לפרוץ, בינתיים, רק בנטפליקס (אחרי שהיה בצמד סרטי "צבא ה..." שלהם) וגם עלי סולימן, שהוא פרצוף מוכר מלא מעט סרטים (וגם דומה ליוסי גבני).

מומלץ, חשוב ומעורר מחשבה. בימוי סביר לחלוטין, אבל לא עילוי וגם תסריט מקרטע, אבל באמת שהסיפור האמיתי, בהשראתו נוצר הסרט, מתעלה מעל הכל ומנצח. בדיוק כמו צמד הגיבורות שלו.
  2 Weeks ago
Enola Holmes 2 (2022)
מסתבר שיוצרי הסרט הולכים על הטרילוגיה. אחרי ההצלחה היחסית של הסרט הראשון בנטפליקס, מגיע סרט ההמשך לאחר שנתיים, בקירוב. אנולה הולמס כבר קצת פחות צעירה וקצת יותר בוגרת, היא פותחת משרד משלה וכושלת בהבאת לקוחות, כאשר מבחינה קונספטואלית היא עדיין נתפסת בתור האחות הצעירה של שרלוק. היא מוצאת לעצמה חקירה, בזמן שאחיה הגדול שקוע עד עומקי נשמתו בחקירה אחרת והסיפור מתחיל להסתבך ולהצטלב.

הזרימה של הסרט עדיין קולחת, כחלק מהקונספט של סרטי וסדרות שרלוק הולמס, הטון קצת יותר מבודח ופחות רציני וניכר כי כל השחקנים הגיעו בשביל לכייף ולהריץ עוד יצירה, שתהפוך להיות חלק מהמשפחה ההולכת ומתחדשת של סרטי הבלשות והמתח מסדרת סרטים חדשה, אשר הבסיס שלה הוא אנולה, אבל במקביל ובניגוד לסרט הקודם, גם שרלוק מקבל קצת יותר פוקוס ותפקידו מתנפח, בכדי להפוך להיות מעין יקום קולנועי - נטפליקסי חדש, שמקבל את המקום שלו מעבר לגימיק של סרטי נשים עצמאיות, אשר לא צריכות את כוחם של הגברים.

הפעם גם נכנסת לתמונה מחאת נערות הגפרורים, על מנת לתת קונטקסט היסטורי לסרט ומשנה תוקף להעצמה הנשית, שדווקא פחות נדחפת בסיפור הנוכחי, אחרי שעשתה כן בפעם הקודמת ואותה מחאה וסיפור משתלבים בתוך סיפור חקירתה של אנולה וגם מעניקים קצת טעימה היסטורית וחשובה לסרט שבעיקר אוהב להתבסס על בדיה ולוקח כיוונים שונים לחלוטין מכל סרט המבוסס על אירועים אמיתיים.

הנרי קאוויל חוזר בתור שרלוק, דיוויד ת'יוליס מצטרף לקאסט בתפקיד טיפוסי שלו ואפילו את הלנה בונהאם קרטר תמצאו בהבלחות קצרות. עם זאת, הסרט עדיין נשען, כצפוי, במרביתו על מילי בובי בראון שמנהלת שיחות מבודחות עם המצלמה ומנסה לתת את הפרשנות האישית שלה לכל סיטואציה אליה היא נקלעה, זה הופך להיות קצת יותר מדי מבודח, כיאה לסרט מהז'אנר, אבל לעיתים זה קצת מעיק.

בסך הכל מדובר בסרט לא רע, שעושה עבודה טובה בבידור קליל, על אף אורכו הבלתי סביר והנמרח. סרט לקהל יעד צעיר יותר, שינסה להכיר את שרלוק הולמס מזווית שונה ובעיקר בתור סגן לגיבורה הראשית הנשית. נחמד וכנראה יימשך לטרילוגיה, בין אם תרצו ותאהבו או לא.
  2 Weeks ago
Smile (2022)
סרט שהיה עליו הייפ מטורף והמון ביקורות חיוביות ונראה, גם על פי הטריילר שלו, שיש כאן משהו טוב לראות. יכול להיות שציפיתי לראות כאן משהו מיוחד ויכול להיות שזה קצת הוריד לי את הסך הכל הכללי, כי הייתי בטוח שאני לקראת משהו גדול ועדיין...שום דבר בסרט הזה לא מאכזב והוא סרט אימה טוב ולגיטימי עם שניים, שבעיקר ייצאו כאן נשכרים - הבמאי הצעיר והמוצלח: פארקר פין והשחקנית הראשית: סוסי בייקון, בתם של קווין בייקון (שרבים מהדור הצעיר אפילו לא יודעים מי הוא) וקירה סדג'וויק (שגם בעיניי נותרת שם מכל מיני מקומות שפעם ראיתי אותה וחלפה).

פין בסרט הבכורה שלו (עד אז היה בעיקר יוצר של סרטים קצרים) ובייקון, לא בתפקידה הקולנועי הראשון, עם תפקיד ראשון גדול וראוי להיזכר. השניים עובדים היטב על משהו שכבר עבדו רבים וטובים מהם לפניהם. הבמאי עושה עבודה נפלאה ביצירת מותחן אימה מערער, בעודו משתמש בערימות של אלמנטים מוכרים מסרטי אימה מצוינים ואילו בייקון? היא כובשת את המסך עם תפקיד מצוין והופעה אמינה, אשר גורמת לצופים לא פעם לתהות האם מדובר באדם שסובל מפסיכוזה סכיזופרנית או שיש ישות אמיתית, הרודפת אותה - עד הרגע האחרון מושכים השניים את הצופים וגם אחריו אי אפשר שלא לתהות...

בייקון מגלמת פסיכיאטרית בבית חולים, אשר פוגשת מטופלת חדשה, המתלוננת שהיא רואה dead people, כלומר....היא רואה Smiling people כל הזמן מולה, בחוסר היגיון ועם קול קטן, שגדל, בראש ואומר לה שהיא עומדת למות. אחרי שהיא מתאבדת עם חיוך ענק וכמו במיטב סרטי האימה, במסגרתם הגיבור או הגיבורה נחשפים למשהו שהוא חלק מפעולת שרשרת, גם רוז (בייקון) מוצאת את עצמה רואה אנשים מחייכים ומאבדת את זה לחלוטין, בשלבים מהירים וחסרי אחיזה במציאות.

הסרט מתנהל כמעט באופן מדויק על פי חוקי הז'אנר ותת הז'אנר של סוג סרטי האימה, אליו הוא משתייך והכל נעשה היטב, בצורה אמינה ומקריפה. קטעי הבהלות, שעשויים להיחשב בתור זולים, בחלק מהסרטים, מקבלים כאן משנה תוקף אמין, המוזיקה ופס הקול של הסרט וגם התנהלותו - כל אלו פשוט מתבצעים היטב ובאופן שלא מותיר אף אחד אדיש להתפתחות העלילתית של הסרט.

את בייקון הצעירה מלווים עוד שניים, בתפקידים קטנים, אבל משמעותיים וטובים - ג'סי ט. אשר (A-Train של The Boys, בלי החליפה הצבעונית והתסביך הגזעי-נפשי) בתפקיד הבעל המבוהל וקאל פאן (מצמד סרטי "הרולד וקומאר") בתפקיד הקולגה המבוהל לא פחות. קייל גלנר, שעשה קאמבק בסרט "הצעקה" האחרון, הוא שחקן לא צעיר, אבל כזה שהיו תקוות ממנו בעבר ובסרט הזה הוא מקיים היטב, בתפקיד לא רע בכלל.

סרט אימה יעיל, אפקטיבי וכזה שלא מנסה לאתגר את חוקי הז'אנר ומוכיח שלפעמים אם אי אפשר אחרת, אפשר אותו הדבר וגם טוב לא פחות מכל הסרטים הדומים, שהיו להיט אי שם בתחילת שנות האלפיים. מי שאוהב ומעריך סרטי אימה, בטוח יתחבר.
  2 Weeks ago
Me Time (2022)
הסרט הזה די התרסק וגם אפשר להבין למה, אבל אני לגמרי זרמתי איתו וצחקתי כמו מטומטם בלא מעט רגעים ומה אני צריך יותר מזה, בתכלס? קווין הארט ומארק וולברג הם שילוב קומי מעניין. הארט מתקשה לצאת מהנישה של הקומיקאי נטו וגם וולברג קצת נתקע עליה, למרות שכולנו יודעים שהוא יודע יותר מזה.

שני חברים, שהאחד מהם התבגר ונהיה עקר בית, בעוד השני נותר פרוע וחסר מעצורים, גם כאשר הוא מתחיל להסתכל ממש מקרוב על גיל 50. המיושב מול המחופף והם הולכים להיפגש לשבוע של פורענות, שהאחד יתרופף בזכות השני ואילו השני...הוא יקבל פרספקטיבה, יבין ויסיק מסקנות לקראת סופו של הסרט.

הומור קקי-פיפי וצב אחד כוכב. קווין הארט ממשיך עם הקטע שלו וגם מארק וולברג בצד הזה שלו, שהוא עושה קומדיה. אין הפתעות מיוחדות בכל הנוגע לכיוון אליו הסרט הזה מנווט את עצמו ואין כאן שום דבר חדש ויוצא דופן. סרט חברים שמשתוללים על עצמם ועל החיים שלהם בלי ערך מוסף. קומדיית שירותים נהדרת ומצחיקה, שלא תזכרו אחרי רגע.

בתור אחד שאוהב את השניים ובייחוד את מארק וולברג וכמובן בדיחות שירותים נמוכות, לא יכול לומר שסבלתי. אפילו להפך. היו רגעים של זהב קומי טהור, נמוך ככל שיהיה...היה כיף. מטומטם, אבל כיף...

  2 Weeks ago
The South (1983)
אם יש דבר שמרגיע אותי בלראות קולנוע אירופאי, מי שאולי אחראי על כך יותר רבים וטובים הוא ויקטור אריס, המומחיות שלו בלא סתם לשאוב או לסחוף בעולם על פיו, בדרך מיסתורית כמו בקולנוע המיסתורי והמלבב שאהב ליצור, המיקוד בז'אנר הזה מיגנט אותו, פשוט שלא כזה פשוט להסביר אבל בהחלט יד אלוהים ליטפה אותו כשנולד,

אפשר יותר מלהתפעם, זה הרבה יותר משפה יפה וניואנסים רפיטיטיביים או אבסורדיים וקומיים בקולנוע ספרדי בעוד כשהסרט שוחרר בתקופה שלא באמת האירה פנים לבמאים ברוב הסרטים אבל, עבורי, הרבה יותר מסרט מומלץ וראוי אולי כמו "סודה של הכוורת", דרמה משפחתית משובחת והרבה מעבר לסרט התבגרות תקופתי בנוף מפואר וכל העשייה, אתם יודעים מה...קולנוע במיטבו.

ציון סופי: 8 וחצי מתוך 10.
  3 Weeks ago
Causeway (2022)
אתם עלולים להתרחק מהסרט הזה, במבט ראשון על הציון שלו ועל העלילה. אבל אתם עשויים גם כן להתקרב מחדש, כאשר תראו כי הכוכבת הראשית שלו היא ג'ני לורנס ולצידה בריאן טיירי הנרי ("הנצחיים", "אטלנטה"), שהוא פשוט שחקן עולה ומבטיח, שכבר הוכיח בלא מעט מקרים וסרטים שיש כאן הבטחה שלא מומשה עד ממש לאחרונה.

לורנס הייתה, ללא מעט זמן, אחת הכוכבות הרותחות ביותר שהוליווד יכלה להציע לצופה הנייטרלי. היא הייתה ג'ני מהבלוק, לצד מועמדת וזוכת אוסקר ובאיזה שלב וכמה תמונות עירום, היא פשוט איבדה את המעמד וקצת את הקסם ההוליוודי שאפף אותה והחלה להיעלם לאיטה מהמפה ההוליוודית.

מי שזוכר אותה בפריצה שלה, זוכר נערה-אישה קרה ומחושבת, בדרמת האינדי "קר עד העצם" וניכר כי היא מנסה לחזור לכור מחצבתה אחרי שחוזרה וכיכבה בבלוקבאסטרים עצומים וגם בסרטי אוסקרים. הסרט הנוכחי הוא אחד כזה, אינטימי, קטן עם המון חמלה ואנושיות, שמביימת אותה לילה נויברגר, הצעירה, בסרטה הראשון.

לורנס מגלמת חיילת שחזרה פצועה ממבצע באפגניסטן ויותר מהפציעה, שמרחפת מעליה, היא סובלת מפוסט טראומה, על שלל תסמיניה הנוירולוגיים. היא סוחבת איתה טראומות משדה הקרב ומסתבר, אחרי חזרתה הביתה, כי היא סוחבת טראומות ילדות עתיקות הרבה יותר. בעת חזרתה לבית אמה המנוכרת והמאכזבת, היא פוגשת חבר לא צפוי וכזה הסובל מטראומות משלו וביחד הם מפתחים קשר חברי-אפלטוני ומוצאים נחמה זה בזה; בדיוק כמו בשיר.

הסרט הזה ייראה משעמם ומרוח ללא מעט צופים, אבל כאלו שאוהבים Slow Burners וכמובן את ג'ני לורנס ימצאו יופי של תצוגות משחק אישיות, בסיפור שמהלך על הקו שבין משמים למרגש. סיפור מאוד אנושי על קשר שמגיע משום מקום ונוכח קשיים רבים שעוברים שני המשתתפים וכל זה מבלי להיות בני זוג, אבל עם המון חמלה, חיבה ואהבה, שגם היא אפלטונית, היא מרגישה כמו כזו של זוג שנמצא זמן רב בשטח.

חייב לציין שהתרגשתי בכמה רגעים, שבמסגרתם הבמאית דוחפת אותנו, הצופים, אל עבר זרועותיהם של לינדזי וג'יימס - הגיבורים. אי אפשר להישאר אדישים לסיפור והעלילה, דרך הסימבוליזם הנפלא של הבריכות בסרט ובכלל נוכח הסיפור הכנה והאמיתי שמציגה הבמאית, דרך צמד השחקנים שלה, שבהופעות יוצאות מן הכלל פשוט משכללים ומחדדים סרט שלא מתרחש בו יותר מדי, אבל המון קורה במסגרתו, לנפשם של הגיבורים וגם ללבבותיהם של הצופים.

אתם יודעים אם אתם תאהבו או תתרחקו ותישארו אדישים, בכל הנוגע לסרט הזה ואני, באופן מאוד אישי, פשוט לא יכולתי להישאר אדיש לסיפור, להופעות ולשורה התחתונה שהסרט הזה מנחית. נהדר, קצר וקולע ופשוט סרט טוב, מרגש ומעניין, על אף האיטיות והבערה האיטית שלו.
  3 Weeks ago
Raymond & Ray (2022)
סרט חמוד. הכי חמוד שיש וגם מהורהר מעט, עם הופעות טובות של שני שחקנים מצוינים ובעיקר...חמוד. אין בו הפתעות או חדשות מרעישות, אין בו עלילה מרעישה או תגליות יוצאות דופן, הוא פשוט מסע בן שעה וארבעים של שני אחים, אשר רוצים לבצע סגירת מעגל, כאשר הם מקבלים את ההזדמנות לעשות כן וכל הדגש בו הוא מציאת שלווה פנימית ושקט של צמד לא סביר בכלל, שמגיעים לקבור את אביהם, אחרי שנים של ניתוק וניכור ממנו.

ריימונד וריימונד או כפי שאביהם ניסה להשתעשע עמם; ריימונד וריי, הם צמד אחים משני אימהות שונות, שנולדו כתוצאה מאבא חרמן למדי, שפיזר את ילדיו עם הרוח ובין לא מעט נשים. הם חיים בצל המציאות שהוא העניק להם - חיים נטולי אב דומיננטי, שבעיקר הסתלבט, ירד ולא תמך באף אחד מהם נפשית. כל אחד פיתח לעצמו חיים מוזרים ותלושים בגללו ושניהם ביחד ולחוד מאשימים אותו בדרך שהם בחרו קדימה בחייהם.

ביום בהיר אחד, מגיע אחד האחים בכדי להודיע לשני כי אביהם נפטר - עצב גדול לא תמצאו, אבל ניסיונות השלמה אחרי שנים של מחסור ועוד איך יהיו שם. השניים מגיעים לקבור את אביהם, תרתי משמע. אחת ממשאלותיו האחרונות של האב תהיה ששני בניו יחפרו את קברו ובמהלך הזה גם ימצאו זה את זה מחדש וכמובן את הזכר שהותיר אחריו האב, אחרי שנים של היעדרות מחייהם.

הם מגלים, מסיפורים של האנשים שמגיעים לטקס הקבורה, אדם אחר ממה שהם הכירו ובן אדם בעל מורכבויות רבות, שיצר וטווה את אישיותם, כפי שלא שיערו בחיים. כל אחד מהם מנסה להגיע להשלמה ולסגירת המעגל האישית שלו מול זכרו של האב ושניהם עושים זאת גם ביחד וגם בנפרד, כאשר הם מגלים תגליות קטנות, שמנסות להסביר ולהאיר אור בהיר יותר על האישיות שלו וגם של כל אחד מהם.

קשה לומר מילים רעות על הסרט הקטן והאינטימי הזה, שאחד ממפיקיו הוא אלפונסו קוארון המהולל. רודריגו גארסיה הלא מוכר במיוחד אוסף לא מעט כוכבים, ביניהם שני הראשיים - אית'ן הוק ויואן מקרגור, לצידם גם סופי אוקונדו הנפלאה, בתפקיד נהדר וגם מריבל ורדו ("המבוך של פאן") בתפקיד משעשע.

קשה גם לומר יותר מדי מילים גדולות בשבחו של הסרט, שבוחר מסלול שקט ובטוח לספר סיפור לא מורכב, אבל גם לא פשוט. הסרט עמוס ברגעים מהורהרים, מוזיקליים ושקטים, אשר פשוט מרכיבים יצירה אינטימית, נוגעת וכזו שמתקשה לרגש, אבל נותנת, כל העת, הרגשה חמימה, ברגעים שבהם היא רצה.

לא סרט לכל אחד, מעביר את הזמן ובכיף, אבל לא יותר מזה. תבחרו לראות אם מתאימים לכם כאלו סרטים ותוכלו לשאוב לא מעט הנאה ממנו. לא רע, לא עילוי, בינוני, חמוד וזורם.
  3 Weeks ago
Samaritan (2022)
מי שרוצה סרט קיצבי משפחתי מרהיב, עם עלילה קלילה - טוויסט לא רע בכלל, וסטאלון מבוגר (ובשיא) זה הסרט בשבילו. ל-IMDB אין מה להתייחס כי ידוע שהם חרטא.
מדובר בסרט קיצבי מהרגע הראשון ועד הסוף. אחד הסרטים היותר טובים שראיתי לאחרונה. עם זאת, הסרט לטעמי לא מתאים לילדים. סטאלון אגדה חיה ונושמת (:
8.5/10
  4 Weeks ago
See How They Run (2022)
העובדה שסרטי Whodunit (למדתי את המונח העתיק הזה בזכות הסרט) הפכו לאחרונה להיות איזה שהוא מוצר צריכה מתחדש, העלו אצלי לא מעט ספקות בנוגע לסרט הזה. הסגל מרשים, ככל סגלי סרטים בסגנון אגת'ה כריסטי, שהמציאה את הז'אנר והאכזבה, שיכולה הייתה להתעורר אחרי הצפייה בסרט עם ציפיות די גבוהות, הייתה יכולה להיות גדולה ומרה כבשני הסרטים, המבוססים על ספריה של כריסטי ("רצח באוריינט אקספרס" ו"מוות על הנילוס"), בהם כיכב הרקול פוארו בתור הגיבור הראשי.

קצת לפני שנטפליקס מחזירים את המותג שיותר הצליח בז'אנר - עם סרט ההמשך של "רצח כתוב היטב", הסרט הזה נדחף והכניס סיפור נוסף של כריסטי לתודעה קולנועית דווקא. ההצגה "מלכודת העכברים" כבר רצה ברצף שבעים שנים בדיוק (עם עצירה מובנת לפני שנתיים, עקב הקורונה) והיא המוקד האומנותי של הסרט הזה, שקצת מתכתב עם ארס פואטיקה ולוקח את הז'אנר הקליל, יחסית והופך אותו אפילו למשהו יותר קליל וקומי.

טום ג'ורג', הבמאי של הסרט עם הברקות ליהוקיות ועם עלילה שוטפת, מצחיקה ועמוסה בסאבטקסטים והאומז'ים להצגה המפורסמת, שנאסרה לעיבוד קולנועי על ידי כריסטי עצמה. הוא לקח דרך עקיפה והעמיס דמויות צבעוניות, משעשעות וכאלו שמתחברים אליהן במהרה; מה שהופך את הסרט לחוויה, על אף שהוא לא ממציא או מחדש משהו בז'אנר.

הוא מודע לעצמו מאוד ונהנה להלך על הקווים הדקים, הנמצאים בין הז'אנרים ועושה עבודה מוצלחת וכמובן שאי אפשר בלי לציין את המשחק של ערימות על גבי ערימות של שחקנים נפלאים, בראשם סירשה רונאן וסם רוקוול. אליהם מצטרפים אדריאן ברודי, דיוויד אוילאו, רות' ווילסון והלהיט ההוליוודי הרותח מכולם - האריס דיקינסון.

הקווים העלילתיים המרכזיים מתבססים על מרבית דומיהם בז'אנר, אבל עם טוויסטים קונספטואליים מהנים ומבדרים. השחקנים, הכיף הקומי והסגנון המהיר של הבימוי פשוט עוזרים לסרט הזה להתבלט קצת יותר מדומיו. רענון דרוש וכיף שמגיעים סרטים כאלו לקולנוע. אם אתם בענייני אגתה כריסטי ועכברי "מלכודת העכברים", בוודאי תמצאו עומקים נוספים ותוכן רמיזתי של הבמאי וגם אם לא, בוודאי שתהנו מסרט פשוט טוב.
  4 Weeks ago
Medieval (2022)
סרט מבלבל, כי מדובר כאן בפיסת היסטוריה חשובה מאוד, שראוי להכיר. מצד שני ואחרי קריאה בערך של ויקיפדיה כמעט נרדמתי כמו שקרה במהלך הצפייה בסרט. אין הרבה ערך מוסף עלילתי למה שמתרחש בסרט, שיסייע להתחבר אליו באופן דומה למשל לזה שמתחברים ב"לב אמיץ" של מל גיבסון.

הגיבור לא באמת מקבל מספיק עומק והצופים לא מצליחים להכיר אותו ושוב, גם בערך הוויקפדיה שלו אין הרבה רקע על יאן ז'יז'קה, שנחשב אחד המצביאים החשובים ביותר בהיסטוריה, שנלחם באימפריה הרומית הקדושה. יש כאן קצת שכיר חרב, שעובר מהפך, קצת סיפור אהבה צפוי למדי, שכמובן לא בטוח שהתרחש במציאות וגם קצת ערעור אמונה.

יש נבל, גיבור וגברת, שהרבה ייסוב סביבה וגם יש סיפור רקע של שני אחים ועוד אנשי אצולה, שממש התקשיתי להתחבר ולהבין. יש עומס וגודש בסרט והמון שמות של דמויות שאנחנו אמורים לזכור מי הם ומה המוטיבציה שלהם לבצע פעולות בסרט ובגדול גודש תסריטאי וגם לא מעט בלאגן שיכול היה בכיף להתפרש על יותר זמן ריצה, כדי להפוך אותו להיות קצת יותר מסודר ומרשים.

סצנות קרבות טובות, משחק ראוי, בסך הכל של לא מעט שחקנים מוכרים וטובים והמון רגעים בחושך. בן פוסטר היה טוב כתמיד - הוא שחקן אופי נהדר, למרות שלא ניתן לו כאן המון עם מה לעבוד. מייקל קיין בתור סייד קיק משני מאוד וטיל שווגר ומת'יו גוד בתפקידים סבירים למדי.

לא יודע אם זה אישי, עייפות, חוסר עניין בסיפור ובגיבור ודווקא לא רע שקם לו סרט שאינו קומיקס, אינו שייך לתקופה הנוכחית וכן רוצה להעלות את קרנו של גיבור אמיתי, שלא הרבה ידוע עליו ואולי כדאי שכן. אם הלכתם לקרוא על יאן ז'יז'קה אחרי הסרט, הרי שהוא עשה את עבודתו נאמנה, גם אם לא על הצד הטוב ביותר.
  Month ago
The Stranger (2022)
ככל הנראה מדובר בסרט "נטפליקס" חו"ל, כי לא מצאתי אותו ברשת הסטרימינג המקומית שלנו. מבוסס על מה שנשמע כמו סיפור אמיתי, שגם אותו לא מצאתי בחיפוש מהיר בגוגל, אבל הוא נודף ריח אותנטיות ותוסיפו לו את הקצב הקלאסי של סרטי דרמה אוסטרליים ותקבלו את הסרט הנוכחי.

בוער לאט, לוקח את הזמן ומחלחל אל תוך הנשמה, גם אם בהרבה רגעים הוא מתיש ומייגע, הוא מתיישב ומכרסם בך. כמו לא מעט דרמות אוסטרליות שמרגישות לעיתים כמו יותר מדי...איטיות, מעייפות ומרדימות. אבל יש כאן משהו, מעבר לבימוי המיומן, יש כאן הופעה כפולה, שקטה, חרישית ועוצמתית של שני שחקנים ענקיים ולא מספיק מוערכים.

שני זרים נפגשים בנסיעה באוטובוס, יוצרים קשר ראשוני, בכדי לעבור לקשר הבא בין אחד מהם לממשיך דרכו של השני. הקשר ההולך ומתהדק, משלב בתוכו משימות ועבודות מפוקפקות, שהמטרה שלהן היא אחת...להוציא הודאה בפשע חמור, שאחד מהם ביצע. משם הסרט מתמקד בעיקר בגבר אחד, שנושא על כפתיו עול גדול ורצון להקדם את מטרתו ובמקביל הוא מוצא את עצמו נשאב עמוק, כמעט מדי, אל תוך קשר קשר כמעט רעיל.

תומאס מ. רייט, שחקן אוסטרלי בדרך כלל והפעם במאי, נותן את הזמן לסרט לשקוע אל תוך נפשם של הצופים ונותן את המרחב והדרור לצמד השחקנים שלו להגיע לשיאם בהופעות פשוט נפלאות. גם ג'ואל אדגרטון וגם שון האריס הנפלאים בהופעות פשוט יוצאות מן הכלל ומרימים את הסרט, בכל פעם שהוא מרגיש שמיצה את עצמו.

הנוף והאווירה הם של מותחן, כמעט מערבוני, בערבות האינסופיות של אוסטרליה ואיתן התחושה היא תמיד שכלום לא קורה, אבל הכל תמיד נע בין מתחת לבין פני השטח ומאיים לבעבע ולהתפרץ וגם כאשר משהו מתפרץ, מדובר בפיצוץ מבוקר לחלוטין, שלא נותן לסרט לצאת מהקצב המחושב שלו.

לא סרט לכל אחד, בעיקר לחובבי דרמות איטיות ואני אחד מהם.
  Month ago
The Silencing (2020)
אחד מיני אינסוף סרטים דומים שנעשו. אני קורא לסוג כזה של סרט "סוגר פינה". סביר, עם עלילה שמחזיקה אותך וקצר יחסית. רוצח סדרתי של נערות שפועל בעיירה שלווה על שפת אגם. במוקד הסיפור צייד לשעבר שפעל בניגוד לחוק וכיום הוא משתדל להיות אזרח נורמטיבי. ביתו נעדרת כבר 5 שנים ויש סיכוי שגם היא הייתה קורבן לאותו רוצח. דמות מרכזית נוספת היא השריפית המקומית שחוקרת את מעשי הרצח ואחיה, שהוא אחד החשודים הפוטנציאליים. מבלי להכניס ספוילר, תוך כדי יש תרגיל הסחה מעניין. ציון 6.5 הכי משקף.
  Month ago
The Great Raid (2005)
טוב ומרגש אפילו שהוא לא בליגה של "להציל את טוראי ריאן" ודומיו.עשוי מהחומרים הנכונים שבזכותם אנו אוהבים סרטים.מדובר בסיפור שמבוסס על אירועים אמיתיים, אבל גם את זה צריך לדעת איך להגיש לצופים.הימים האחרונים של חודש ינואר 1945. מפקד צעיר וחסר ניסיון בצבא האמריקאי, מקבל משימה לשחרר חיילים אמריקאיים שבויים שמוחזקים על ידי היפנים במחנה בפיליפינים. במקביל, העלילה מתמקדת במה שקורה במחנה ובאכזריות הבלתי נתפסת של היפנים. בזירה נוספת, אנו פוגשים אישה אמריקאית אמיצה, שעומדת בראש תנועת התנגדות פיליפינית.מטרתם העיקרית היא להבריח תרופות לתוך מחנה השבויים, שם נמצא בין היתר כשבוי, האהוב שלה שהוא קצין בצבא ארה"ב. דווקא החלק האחרון שמתאר את הלחימה שמובילה לשחרור המחנה, היה פחות מעניין. גם אם נעשו סרטים הרבה יותר מרשימים על קרבות במלחמת העולם השנייה, בסך הכל במבחן התוצאה מדובר על מוצר איכותי.כחובב מושבע של נעימות מסרטים, אי אפשר שלא לציין את המוסיקה הנפלאה של Trevor rabin, שתורמת את שלה. ציון 7.5.
  Month ago
Blonde (2022)
קצת ביקורת על ביקורות ומבקרי סרטים. בסופו של דבר זה עניין סובייקטיבי ונכון שיש אלמנטים שונים שמרכיבים את סך חוויית הצפייה. אבל הכל מתנקז לשאלה אחת מרכזית: האם נהנינו או לא ועד כמה.עוד מספר מילים על כך בהמשך. זהו סיפור בידיוני ששואב השראה חלקית מתמונות אמיתיות מחייה של מרלין מונרו, כולל קטעי סרטים בהם השתתפה.היא גודלת עם אימה הלא יציבה נפשית בזמן שאביה נטש אותן כשהיא נולדה ולאחר מכן עוברת לבית יתומים, כשאימה מתמוטטת ומתאשפזת במוסד פסיכיאטרי. אבל הפוקוס הוא על ההבדל התהומי בין ההצלחה המטאורית שלה כשחקנית קולנוע, לבין הנפש המיוסרת שאותה היא סוחבת עוד מילדותה. בין היתר זה בא לידי ביטוי במערכות יחסיה עם גברים. דמות האב החסרה בחייה הוא מוטיב מרכזי והכמיהה שלה לפגוש אותו לראשונה. דמותה המלנכולית והאירועים הקשים שעוברת, מומחשים היטב על ידי טכניקת צילום מיוחדת שבין היתר כוללת מעבר לסירוגין בין צבע לשחור לבן. למרות האורך, העלילה קולחת אולי למעט קטעים מסוימים שהיה ניתן לוותר עליהם. אפשר להיות אנין טעם ולמצוא פגמים כאלו ואחרים. אומנם לא מדובר ביצירה מושלמת אבל היא בהחלט טובה.אנה דה ארמס נהדרת. ציון 7.5.
  Month ago
Spenser Confidential (2020)
ממוצע ולא משאיר חותם.דרמת אקשן סבירה שלא הייתי קונה כרטיס כדי לראות אותה.ספנסר הוא שוטר לשעבר שמשתחרר מהכלא אחרי 5 שנים בעקבות תקיפת מפקדו.
בעזרת אסיר נוסף לשעבר, הוא יוצא לגלות את האמת מאחורי שני מקרי מוות והקשר ביניהם. האחד הוא של אותו שוטר שתקף והשני של השותף שלו בתקופתו בארגון. חקירתו תוביל אותו לחשיפת רשת מסועפת של שחיתות בקרב שוטרים בכירים שביצעו פשעים כדי להרוויח כסף. לסיכום: בנאלי וחסר איכות.ציון 6.5.
  Month ago
Where The Crawdads Sing (2022)
חייב לציין שלא הבנתי למה הסרט הזה כל כך מדובר וחשוב ולא מעט זמן לפני שהוא יצא. ריס ווית'רספון הייתה בהפקה, אבל מלבדה, אין הרבה שמות לחובבי הקולנוע להיתלות עליהם. דייזי אדגר ג'ונס איננה (עדיין) שם דבר בתעשיית הקולנוע ומעבר לה, כמה שמות ותיקים ומוכרים (דיוויד סטארטיירן הוותיק עד מאוד וגארט דילהאנט, שהפרצוף המוכר שלו, בעיקר מוכר לי מהסדרה על שרה קונור) ועוד כוכב עולה (האריס דיקנסון, שנמצא בערך בכל סרט שני עכשיו), אבל לא משהו שיגרום לסרט להיות כזה פוטנציאל לשובר קופות. ובכן, מסתבר שבזמן שחיפשנו מה לעשות, לראות ולקרוא בזמן הקורונה, הוציאה הסופרת דליה אוונס שובר קופות מטורף, הנושא את אותו השם וכפי שיצא לי לקרוא בכמה ביקורות, הוא כנראה היה טוב יותר מהסרט.

הביקורות הפורמאליות על הסרט, היו בבחינת קטסטרופה. הציון, כפי שניתן לראות, על ידי הקהל הרחב, הרבה יותר מחבק ואוהב, כי זה מה שקורה כשאנשים רואים את הסרט בפעם הראשונה - הם זורמים איתו ובמקרה של הסרט הזה, יש הרבה עם מה לזרום, חרף לא מעט בעיות שיש בו ולו.

הסרט לוקח אותנו לשנות החמישים והשישים, בביצה, אי שם בקרוליינה או אלבאמה או וואטאבר מדינה ביצתית שיש לאמריקאים שם. הפתיחה יפיפיה, כמו גיבורת הסרט הבוגרת ומציגה מעוף ציפור מעל אותה הביצה וכאשר אותה ציפור נוחתת, לאחר תקדים נרטיבי של גיבורת הסרט, מגיעים היישר אל גופה, שהולכת להניע את העלילה קדימה ואל מרדף וכליאה של עלמה מבודדת, בעלת הכינוי: "נערת הביצה".

מפה לשם, אנחנו מתוודעים אל אב מכה ולמשפחה שהולכת ומתפרקת מנכסיה ויושביה, עד ש-קיה; גיבורת הסרט, נותרת לה בגפה, מטפלת בעצמה וגדלה להיות אותה נערת ביצה, שמוצאת את עצמה כלואה בגין אותה פרשיית רצח עלומה. משם הסרט נע בכמה מישורים - עבר וסיפור חייה אל מול המשפט שמתנהל נגדה. הסרט לוקח גיבורה אישה, למסע העצמה, בתקופה שבה נשים היו בעלות הכל חוץ מעוצמה, פזרו קצת מעל בני זוג אפרו-אמריקאים, שתורמים לאווירה העוינת נגד החלשים של אותה התקופה, תוסיפו סיפור אהבה וכמובן תבזקו מעל הכל הדרה חברתית, בגלל שונות וניכור - תקבלו סרט, שלמרות שהוא מרפרף מעל המון נושאים, הוא מרתק ומושך.

כאשר תגיעו לסוף הסרט תבינו למה הוא קצת יורק לכם בפנים, בדרך פחות מקובלת ממנה צריך לסיים סרט מסוגו, אבל באמת שאני יכול להזדהות עם מבקרים שחתכו אותו, בעיקר בגלל הסוף שלו. שאר הדרך, דחוסה ככל שתהיה, דווקא לקחה אותי למחוזות של סרטים טובים שנעשו באותה אווירה ובאותה סגנון בימוי וכמובן ז'אנרי וסיפורי.

השחקנית הראשית נהדרת, עדינה ונוגה ולא יכול לומר המון מילים שליליות על הסרט, כפי שראיתי את שאר האתרים מתפקעים מהן. אהבתי לחלוטין, נמשכתי כמו גיבורת הסרט לביצה, גם לביצה הזו, לגיבורה שלה ולסיפור, בעל לא מעט דמויות שנויות במחלוקת, בביצוען ולעיתים חסרות עומקים רצויים. הסוף קלקל, אבל הדרך הייתה פשוט קסומה, לא יכולתי שלא להנות.

רחוק מיצירת מופת וכנראה שאם אקרא את הספר אבין עוד כמה ניואנסים של כאלו שלא אהבו, אבל בינתיים אסתפק בהנאה שהסרט הזה הסב לי (חוץ מסופו).
  2 Months ago
Ushpizin (2004)
לאחרונה אנחנו ראינו את הסרט אושפיזין בבית הספר. הסרט הוא בזמן סוכות ומספר על זוג נשוי שגר במאה שערים ושניהם חוזרים בתשובה. אין להם כסף והם אומרים תפיליה כל יום. יום אחד הם קיבלו 3000 שקלים מצדקה וגם החבר של משה (הבעל) אמר למשה שיש סוכה שאף אחד משתמש בה ומשה לקח את זה. בינתיים שני אסירים נמלטים שבאים למשה להיות אושפיזין אבל משה לא יודע שהם אסירים נמלטים

לדעתי אושפיזין לא אמיתי כי הסוף של הסרט יותר מדי שמח. האסירים נמלטים לא חוזרים לבית סוהר, מלי (האישה) חוזר למשה עם תינוק, ומשה סולחים לו על הסוכה. אני לא ממליץ על הסרט גם כי הסרט אין לקח
  2 Months ago
   1 2 3 4 5 6 7 8 9 10   Next > Last page >>
In Theaters
Lady Chatterley's Lover, Violent Night, Annie ColAre, Saint Omer, The Fabelmans, The Swimmers, Strange World, Poker Face, Aftersun, Slumberland, She Said, The Menu, Black Panther: Wakanda Forever, Falling For Christmas, The Banshees Of Inisherin, Causeway, Armageddon Time, Enola Holmes 2, Living, The Flash, Close, TAr, Till, Prey For The Devil, Wendell & Wild, Im Westen Nichts Neues, Call Jane, Keilu Ein Mahar, The Good Nurse, Raymond & Ray, Detective Knight: Rogue, Ticket To Paradise, Black Adam, The Stranger, The School For Good And Evil, Silent, Emily, White Bird: A Wonder Story, Decision To Leave, Halloween Ends, Luckiest Girl Alive, To Leslie, The Lost King, Amsterdam, Lyle, Lyle, Crocodile, Spider-Man: Across The Spider-Verse - Part One, Novembre, One Fine Morning, The Greatest Beer Run Ever, The Good House
Coming Soon
Avatar 4, Deadpool 3, Avatar 3, Indiana Jones And The Dial Of Destiny, Transformers: Rise Of The Beasts, The Little Mermaid, Guardians Of The Galaxy Vol. 3, The Super Mario Bros. Movie, John Wick: Chapter 4, The Son, Creed III, Dungeons & Dragons: Honor Among Thieves, Cocaine Bear, Ant-Man And The Wasp: Quantumania, Magic Mike's Last Dance, Mummies, Knock At The Cabin, Plane, Shotgun Wedding, What's Love Got To Do With It?, Missing, A Man Called Otto, M3GAN, Operation Fortune: Ruse De Guerre, Major Grom. Special, Roald Dahl's Matilda The Musical, Corsage, Glass Onion: A Knives Out Mystery, Babylon, I Wanna Dance With Somebody, Shazam! Fury Of The Gods, Puss In Boots: The Last Wish, Bardo, Falsa CrAnica De Unas Cuantas Verdades, Avatar: The Way Of Water, Aquaman And The Lost Kingdom, The Whale

TOP 500
Top 500 movies by YouTheater:  All times, Current year, Last year, Current decade   Top 500 movies by IMDB:  All times, Current year, Last year, Current decade
Statistics
29,097 Movies, 3,057 Series, 7,207 Seasons, 121,862 Episodes, 407,272 People, 602,863 Users, 267,377 Posts, 29,125 Reviews, 102,128 Photos, 7,446 Videos
General Information & Other Pages
Language
סרטים © 2022