חייב לזוז

בשנת 1985, אחרי 10 שנים בהן הסתובב עם קלטת עם סקיצות שאיש לא רצה לשמוע, היה אהוד בנאי בן ה-32 גנן שעדיין חיפש שער משלו לתעשיית המוזיקה הישראלית. יוסי אלפנט היה גיטריסט ענק שחלם להיות אגדת רוק בינלאומית, אך לא הצליח לפרוץ אל מעבר למועדונים של ת"א: הוא סבל ממום בלב והרגיש שהוא עומד למות צעיר.

בנאי ואלפנט היו בשנות ה-80 אאוטסיידרים שהובילו להקת רוק שגם יתר חבריה לא מצאו את מקומם בחברה ובתרבות הישראלית. בנאי בחר לקרוא להם "הפליטים". זאת הייתה להקה של תקליט אחד שלא נמכר הרבה בזמן אמת והופיעה לעיני מעטים - אבל חבורה שהציעה תשוקה מוזיקלית ומקצועיות בלתי נגמרות, להקה של חברות ויריבות, של רוק ישראלי חדשני ואמיתי שהשאיר מעריצים משולהבים ובנה את היסודות לקריירה של אחד מגדולי המוזיקאים בישראל.

ברמת גן הפרובינציאלית של שנות ה-60, במסעות באמסטרדם ולונדון, בבתים מבודדים בכרכור ובראש פינה, מדיכאונות בניו יורק והופעות הזויות לעיני בודדים באילת ועד לחוף המערבי של ארה"ב - כך נבנתה חברות חד פעמית של מוזיקאים, שרק המוות היה יכול להפריד ביניהם.